|
בן בכור לחדוה ויעקב, בעל לקות שמיעה, אך התעקש להתנדב לשירות צבאי. מתכנת מוכשר בעל יכולת ודמיון. שמח חייכן ואהוב על כל משפחתו ומכריו.
בן חדוה ויעקב. נולד בבת ים ביום ח' בתשרי תשל"ה (24.9.1974) ערב יום הכיפורים, בן בכור להוריו. בגיל שנתיים-שלוש הדהים את כל רואיו בהרכבת פזלים מורכבים, ולאחר שהשתעמם מהדרך הרגילה להרכבתם הוסיף וריאציות הרכבה משלו, כגון הרכבת הפזל כאשר התמונה הפוכה.
בגיל שלוש עבר עם הוריו לקיבוץ חפציבה בעמק יזרעאל, ובו אובחן לראשונה ליקוי השמיעה שלו. מגיל ארבע עד שש למד דיבור ב"שמע".
נתוניו הגבוהים עזרו לו, והוא רכש את הדיבור במהירות. מי שלא הכיר אותו, לא שיער לעצמו שהילד בקושי שומע. הוא גם דיבר כראוי וגם הבין את הנאמר במהירות המחשבתית שניחן בה - הספיק לו לשמוע חלק מהמשפט כדי להבין את כולו. למרות הליקוי ובעזרת שיעורי הדיבור, למד בבית-ספר יסודי רגיל בבת ים ולאחר מכן בתיכון ביבנה, והגיע להישגים מעל הממוצע.
בגיל תשע החל לעסוק בתכנות מחשבים, והתבלט בכושר תכנות ובניתוח בעיות. הוא זכה בפרס על פיצוח כל החידות במבצע "מחשבת" ואף זכה בפרס על הצעת תוכנית מקורית ללימוד המחשב. בבית-הספר התיכון "גינזבורג" ביבנה למד במגמה לאלקטרוניקה ומחשבים וסיים את לימודיו בציונים טובים גם במקצועות העיוניים וההומניים, שהיה לו בהם קושי בשמיעת המורה. בלימודיו הצטיין ביכולת למידה, בשקדנות ובחריצות. לקח על עצמו אחריות ומילא את משימותיו ללא דחיפת ההורים.
במשך השנים, מאז רכישת המחשב ושכלולו, הקים מערכת קשר, שפעלה בינו לבין עשרות מנויים שלו. כל מחובר לרשת, שיצר אתו קשר אישי פנים אל פנים, נשאר לידו כחבר קרוב. "הוא יושב בחדרו, במרכז החדר, ידיו הזריזות נעות בעת ובעונה אחת על כל מערכות המקשים של המדפסת, של הטלפון או השלט, מהיר כברק. שיחות הטלפון שניהל עם חבריו גם הן היו קצרות, תכליתיות כאילו נמצאים הנערים בעיצומו של שדה קרב, ואין זמן למלה מיותרת או לבזבוז זמן. והחברים עולים לחדרו ויורדים ממנו, ואי-אפשר לעקוב אחר כל מי שנמצא. והכל נעשה בשקט, בלא התנשאות, בחיוך חם נפלא", סיפרה אמו.
לאחר סיום לימודיו עבד במרכז למיפוי ישראל ולמד בו שפות תכנות חדשות ומורכבות. בתוך חמישה חודשי עבודה, בכשרון ובהתמדה, הצליח לבנות תוכנית מורכבת לפתרון בעיית הכיסוי האווירי ותכנון טיסות הצילום. חגי היה בעל לב פתוח, רחב ואוהב, נותן, ומעל לכל - צנוע. למרות היכולת האישית הגבוהה שלו מעל הממוצע, מעולם לא הרגיש שהוא נישא מעל לאחרים. היה שווה בין שווים. מעולם לא חשב שמגיע לו. כשביקש דבר מה וקיבל, הופתע ושמח כזוכה בזכייה גדולה. כל אשר ביקש - נזקק לו, מעולם לא נדנד לרכישות מיותרות. פעילויות נוספות שלו היו, התנדבות למשמר האזרחי, ייסוד וחברות ברשת Bbc De Spot.
למרות מגבלת השמיעה התנדב לצה"ל, בשלהי ינואר 1993, והתקבל לממר"ם, לאחר שעמד בבחינה בהצלחה. במרכז המחשבים עסק בהתקנת המשרד הממוחשב, ולמרות שעסק בנושא זה זמן קצר בלבד, הספיק לשכללו, שכלול המשמש את היחידה עד היום. עם אביו חלק את אהבתו למחשבים ולמכוניות, בדברי ההספד לבנו, אמר האב: "התוכניות שכתבת במחשב שלך מעוררות התפעלות ותמיהה. לאחר בחינות הבגרות הגעת לעבוד במרכז למיפוי ישראל. כל בוקר נסענו יחד לעבודה ובצהריים אכלנו יחד, תוך החלפת מספר מילים בסגנון ובתמצית הידועים רק לנו. את מערכת התכנות למדת בפחות ממחצית הזמן שהוקצב לך בעבודה, היית כתף מול כתף עם מהנדסים ומתכנתים מנוסים בלי שהיו לך השכלה וניסיון - ובכל זאת בשורה הראשונה. פרויקט הגמר שלך, אחרי חמישה חודשים בלבד, הוגדר בעבר על ידי ראש גף מתכנתים כבלתי ניתן לביצוע - והוא פועל, לגאוותנו, עד היום ובהצלחה... היו לך חיים אינטנסיביים ומלאי עניין. עסקת רק בעיקר ובחשוב לך, ורק כוחך ואורח מחשבתך (כי שני המוחות שלנו היו דומים ופעלו במקביל) הם אשר מחזיקים את רוחי".
ביום י"ח באייר תשנ"ג (9.5.1993) נפל חגי בעת שירותו, בתאונת דרכים. בן שמונה עשרה היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין ביבנה. הותיר אחריו הורים, שני אחים - דורון ועמית. לאחר מותו נולדה אחותו, חגית, הנושאת את שמו. חגי הועלה לדרגת רב"ט לאחר מותו.
במכתב הניחומים למשפחה כתב מפקדו: "...חגי ביקש לשרת ביחידת המחשב ורצונו קוים, אך הוא לא היה שבע רצון מהתפקיד אליו שובץ מאחר שרצה לעבוד עם המחשב ולא ליד המחשב הוא עבר לתפקידו החדש כמדריך יישומים ושמעתי שהיה מרוצה מאוד. אומרים לי מפקדיו של חגי, בתפקידו החדש, שהוא היה מוכשר מאוד, בעל פוטנציאל גדול, ושם תכננו עבורו תפקיד מפתח בתחום התמיכה ביישומי מחשב... אך בדיוק חודש מאוחר יותר נקטעו כל התוכניות באיבן".
חברו הקרוב, אסף, הספיד אותו: "אצלי חגי ייצג את האדם הטוב, התמים, היו לו הרבה חברים ואני בטוח שכולם בדיוק כמוני אהבו אותו. בשבילי חגי היה יותר מחבר. הוא היה כמו אח... הוא היה בן-אדם שתמיד עשה הכל למען כולם... אפשר היה לדבר אתו על הכל ותמיד הוא הקשיב והשיב בתשובה שבאה מהלב, תשובה אמיתית. אסיים בכך שאומר, שכדור הארץ לא מספיק טוב בשביל חגי, חגי אדם טוב מדי".
מנציח: אביו, יעקב טרפוצ'ניק
|
נגישות
