אסף צור ז"ל

אסף, בן לאה ויוסף, נולד ביום י"ח בניסן תשמ"ו (27.04.1986) בחיפה.

ביום רביעי בצהריים, א' באדר ב' תשס"ג (05.03.2003), כשהיה בדרכו חזרה מבית הספר, עלה אסף על אוטובוס קו 37 בחיפה. בשעה 14:12, בכניסה לשכונת כרמליה, פוצץ עצמו מחבל מתאבד שהיה באוטובוס. בפיגוע נהרגו 17 אנשים. אסף נהרג במקום.

אסף (בלונדי) צור, כמעט בן 17 בהירצחו בפיגוע טרור באוטובוס בחיפה.

אסף הוא הבן שלי ואני מתגעגע אליו כל יום, רוצה לראות אותו להרגיש אותו איתי.

אסף, בן לאה ויוסף, נולד ביום י"ח בניסן תשמ"ו (27.04.1986) בחיפה. ילד שני להוריו, אח צעיר לאריק. עשר שנים אחר כך ייהפך לאחיו הגדול של אלמוג.

כבר בגנון וגן הילדים התבלט כילד פעיל, עליז ושובב, שמשחקים עדיפים בעיניו על כל פעילות לימודית אחרת. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי "רמות יצחק" בנשר, ובאמצע כיתה ב' יצאה המשפחה לשליחות לחו"ל, לבלגיה. אסף החל ללכת לבית הספר בבריסל ללא ידיעת מילה בצרפתית, והסתדר בעזרת הקסם הטבעי שלו ובעזרת חבריו הרבים. העיסוקים החביבים עליו היו שיעורי סקי ורכיבה על אופניים, רכיבה אתגרית בעזרת אופני BMX מעל מכשולים ובמורד המדרגות - כהרגלו, אסף תמיד שאף רחוק יותר, מהר יותר וגבוה יותר.

לאחר השהות בבריסל עברה המשפחה לשנה לסינגפור. אסף אהב את סינגפור, את הבילויים שם, את האוכל המזרחי ואת בית הספר. הוא למד בבית ספר בינלאומי, ובו תלמידים מחמישים מדינות. בית הספר איפשר לו חופש רב, הן במסלול הלימודים והן בפעילויות הנלוות, כגון ארוחת הצהריים - שם הוציא את כספו, שהיה מיועד לאוכל, על גלידה וממתקים. בכלל, מספרים ההורים, אסף היה איש של שוקולד וממתקים, אם היה מתאפשר לו היה חי רק על ממתקים.

בסינגפור אסף למד לשחות ולצלול בשיטה הסינית ועל ידי מורה סיני. מאז הוא הפך לדג במים, ששוחה, צולל ונהנה מכל פעילויות המים. במיוחד אהב את פארק המים הענק על האי סנטוזה. אסף אהב מאוד את טיולי המשפחה, במיוחד לפארקי השעשועים, יורו דיסני, אסטריקס, אפטלינק ורבים אחרים. מאוד אהב את רכבות ההרים הגדולות, המהירות והמפחידות ביותר, שלגביו היו שעשוע מבדר ותו לא.

לאחר החזרה ארצה, לה ציפה אסף מאד, הוא התחבר לחבריו באופן הכי טבעי, ובתוך שעות היה קשה להבחין כי נעדר לתקופה כה ארוכה. את לימודיו המשיך בבי"ס עירוני ה' ולאחר מכן בתיכון "אורט - חנה סנש" בחיפה, שם למד במגמת מחשבים עד מותו.

אסף היה ילד יפה עם שיער בלונדי ארוך, שהיווה מקור קנאה לכל מי שראה אותו. חבריו כינו אותו "בלונדי", כינוי בו היה גאה ואותו אהב. חבריו והוריהם הכירו אותו רק בכינויו זה. אסף ניחן בקסם טבעי רב שקנה את כל הסובבים אותו, מורים, חברים וסתם מכרים. כולם אהבו אותו ואת שמחת החיים שלו. קסם זה עזר לו רבות ברכישת חברים, אך גם בקשר עם מוריו ובהשגת מטרותיו בחינניות רבה.

אסף אהב את הנאות החיים, אהב גלישת גלים, הקפיד לבקר בחדר הכושר כדי לפתח את גופו, היה ספורטיבי וכל צורות הספורט היו בין תחביביו. מגיל צעיר היה אוהד של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה. מאוד אהב מוזיקה רעשנית מתקדמת וחצופה, כגון ראפ וטכנו, אהב לשמוע אותה ואהב לנגן אותה. בחודשי חייו האחרונים למד לנגן בגיטרה חשמלית בכוחות עצמו, בעזרת האינטרנט ואחרים הוסיף עוד אקורד ועוד אחד, וכך היה מנגן שעות. את השעות בהן לא עסק בלימודים או בספורט בילה אסף ליד המחשב במשחקים, בשמיעת מוזיקה ובתקשורת עם חברים. כאוהב מוזיקה מושבע היה צמוד שעות לדיסקמן שלו, ואף היה נרדם עם אוזניות ובהן מוזיקה בפול ווליום וישן כמו תינוק.

חלק גדול מזמנו של אסף הוקדש לחבריו, שהיו בשבילו כמו אויר לנשימה. הוא אהב לבקר אצל חברים, ואהב שחברים ביקרו אצלו. פעמים רבות חברים נשארו ללון אצל אסף, ופעמים רבות הוא נשאר ללון אצל חבריו. אסף אהב לצאת ולבלות עם חברים, וקשרי החברות נשמרו למרות חלוף הזמן ולמרות שינויי מקום מגורים.

כחודש לפני מותו החל אסף בהגשמת חלום, לימוד נהיגה. הוא אהב כל דבר עם גלגלים, ורצוי עם מנוע גדול. חלומו היה להגיע לחופש הגדול עם רשיון משלו ללא מלווה, ולבלות עם חבריו בטיולים. אסף הספיק ללמוד תשעה שיעורים לפני מותו.

ביום רביעי בצהריים, א' באדר ב' תשס"ג (05.03.2003), יצאו מבית הספר "אורט - חנה סנש" בחיפה חבורה של תלמידים, שני בנים ושלוש בנות, וצעדו לעבר תחנת האוטובוס הקרובה. הם כיוונו לאוטובוס מספר 37 אשר ייקח אותם לאחוזה, בדרך לבתיהם. בתחנה היו שני אוטובוסים מספר 37. הראשון היה עמוס לעייפה בתלמידי בית ספר ויצ"ו הסמוך, ששוחררו באותו יום מספר דקות מוקדם מן הרגיל, והחבורה פנתה לאוטובוס השני. אחד הבנים העדיף לחכות לאוטובוס אחר, שלוש הבנות החליטו להישאר במרכז הכרמל עוד זמן מה, ורק אסף המשיך באוטובוס בדרכו לביתו. כעבור מספר דקות, בשעה 14:12 ולאחר שעבר האוטובוס שתי תחנות נוספות, בשדרות מוריה בכניסה לשכונת כרמליה, פוצץ את עצמו מחבל-מתאבד שהיה באוטובוס. בפיגוע נהרגו 17 אנשים. אסף נהרג במקום.

בן כמעט 17 במותו. אסף הותיר הורים ושני אחים. הובא למנוחות בבית העלמין שער הדס בחיפה, בחלקת קורבנות הטרור.

המצבה שעל קברו של אסף עוצבה כגלשן היוצא מתוך גלי הים, עיצוב שנבחר על ידי הוריו להנצחת אהבתו לים ולגלישת גלים. "בדרך זו הוא יגלוש לנצח נצחים", כתבו ההורים.

ספדה לאסף אורטל, חברתו: "... רציתי רק לומר לך שאני חושבת כל הזמן / רציתי רק לומר לך שאני זוכרת ונזכרת למראה כל סימן / רציתי רק לומר לך שאף פעם לא אנסה לשכוח / רציתי רק לומר לך תודה, על שתמיד נתת בי כוח / רציתי רק לומר לך שפערת בור עמוק בלבי / בור שמתמלא בכל פעם בזיכרונות נעימים / רציתי לומר לך שתמיד תישאר צעיר לנצח עבורי / רציתי רק לומר לך שאני מתגעגעת, אוהבת ואוהב תמיד".

החברים של אסף: "כשאתה נכנס בבוקר בדלת, אתה מעיר את כל החדר, עם החיוך המתוק שלך, שאף פעם לא ירד מפניך. תמיד היית ילד מקסים ונפלא, שלא עשה שום דבר רע, אף פעם לא רבת עם ילדים, ותמיד עשית כיף חיים.

אז אני לא יכול להבין, למה רק את הטובים תמיד לוקחים, הרי לכולם תמיד דאגת, ועל כולם שמרת. נקווה שתמשיך לשמור עלינו מלמעלה, ותמשיך לחייך כמו תמיד, לנצח נשמור ונזכור אותך, כי אתה היית לי כמו אח, אז מה אפשר עוד לומר על כזה מלאך".

עפרה, מורה של אסף: "... נהגת לחבוש את כובע הקסקט / נהגת לחייך חיוך של לתת / נהגת לכבד ולאהוב / נהגת לחלום תמיד על הטוב / לו רק אפשר, לו רק ניתן / לחזור אחורנית בזמן / ולאמור לך אסף היקר / כמה לי תחסר / לא אשכח, רק אקח / את האושר, וחיוך שנשפך ..."

ביום השלושים למות אסף כתבו הוריו: "... אנו לא מסוגלים להיפרד או לחשוב על פרידה מאסף, להיפך, הוא כאן לידנו, אנו רק צריכים לעצום את העיניים ואנו יכולים לראות אותו, או לשמוע אותו אומר בקולו השמח, "היי, מה העניינים? הכולטוב!", אנו צריכים רק להיכנס לחדרו ולהריח אותו. הכאב הגדול מגיע כשהגעגוע גובר ואין את מי לחבק, ללטף, לחוש... עברו שלושים יום והעולם לא עצר את תנועתו. העולם ממשיך במסלולו ורק עולמנו חרב, עולמנו כבר לא יהיה אף פעם כפי שהיה. בחוץ השמים כחולים, השמש זורחת, האביב מגיע והעולם אינו מקום יפה יותר, הוא מכוער. האוכל אינו טעים יותר, לכל המאכלים יש אותו טעם תפל. החיים מקבלים משמעות שונה. אספי שלנו, אהבנו אותך תמיד ונאהב אותך תמיד, סמכנו עליך וידענו שיהיה בסדר, עכשיו אנחנו מקווים שמישהו שומר עליך למעלה, חברים אנחנו בטוחים שיש לך. אנחנו פה למטה נהיה חזקים, נמשיך בכאילו שיגרה, אבל הלב כואב והגעגועים אליך חונקים את הגרון. אספי שלנו, אנחנו אוהבים אותך, נזכור אותך תמיד ונתגעגע כל יום".

אסף הונצח באתר הפיגוע ברחוב מוריה, שם הוקמה האנדרטה העירונית לזכר ההרוגים, ובאנדרטה בבי"ס "אורט - חנה סנש" לזכר שני תלמידים ושני בוגרים של בית הספר.

בשכונה בה גר אסף בחיפה - רמת אשכול - הונצח זכרו בגן משחקים.

האב יוסי הפיק ספר תולדות המשפחה לזכר אסף. הספר מתאר את תולדות המשפחה משנת 1906 ועד 1956 ואת המסלול הארוך שעברה המשפחה במלחמת העולם השנייה.

המשפחה העלתה לרשת האינטרנט אתר לזכר אסף: WWW.BLONDI.CO.IL, ובו סיפור חייו ומותו באומר ובתמונות, והספדי בני משפחה, מורים וחברים. האתר מאגד בתוכו את כל ההנצחות והפעילויות שנעשו ונעשות לזכר אסף. האתר ימשיך להתעדכן ולהביא את סיפור חייו של אסף, וחיי משפחתו לאחר מותו.

* המידע נלקח מהאתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה.

מנציח: אביו, יוסי צור.