החיים במציאות הישראלית אינם תמיד פשוטים, ולצערנו הרב ישנם לא מעט אנשים שהיו עדים לאירועים טראומתיים, שגרמו להתפתחות הפרעה פוסט-טראומתית. אם בעבר הגורמים המקצועיים לא הכירו כלל בתסמונת הזאת וידעו עליה רק מעט מאוד, כיום העוסקים בתחום מכירים אותה היטב, וללוקים בפוסט טראומה ישנן אפשרויות טיפול ברורות, שאותן מומלץ וצריך לספק להם. בנוסף לכך, האנשים הקרובים להם ביותר, משפחתם, חבריהם ומכריהם, צריכים להוות להם רשת תמיכה שתאפשר להם להתמודד כראוי עם הטראומה ולקיים חיים תקינים ככל האפשר. אם אתם מכירים אדם הלוקה בתסמונת הקשה הזאת, ובייחוד אם מדובר באחד מיקיריכם, חשוב שתבינו במה מדובר ותדעו כיצד ניתן להתמודד איתה. לכן קיבצנו עבורכם הסבר תמציתי, ובנוסף עצות חיוניות שיעזרו לכם לסייע לקרובים אליכם במקרה שהם סובלים מתסמונת הזאת.
מהי פוסט טראומה?
פוסט טראומה, או בשמה המלא הפרעת דחק פוסט טראומתית, היא הפרעה פסיכיאטרית המתפתחת אצל אנשים שהיו עדים או נטלו חלק באירועים מורכבים כדוגמת: קרבות ומלחמות, פיגועי טרור, תאונות דרכים חמורות ועוד מראות וחוויות קשים מנשוא. ההפרעה הפוסט טראומתית מוכרת באופן רשמי בספר האבחנות הפסיכיאטריות, והיא שכיחה בעיקר בקרב מבוגרים צעירים, שכן הם החשופים יותר למצבים שיכולים לגרום לה, על אף שגם ילדים, מתבגרים ואנשים מבוגרים יותר יכולים ללקות בה. בישראל נמצא כי 16% מהחיילים המשוחררים מיחידות לוחמות סובלים מהפרעה פוסט טראומתית הנובעת מעצם השתתפותם בלחימה, תופעה הידועה בשם הלם קרב, אך הסברה היא שהמספרים גבוהים אף יותר.
הפוסט טראומה מתאפיינת בתסמיני "פלאשבקים", שהם זיכרונות מהאירוע הטראומתי שצפים ועולים שוב ושוב בראשו של הסובל מהתסמונת ומובילים למצוקה נפשית, אפילו תוך כדי שינה, המתבטאת בהתפרצויות זעם והתקפי חרדה תכופים. במקביל לכך עובר הנפגע תהליך של היסגרות והאטמות נפשית, במהלכם הוא מתחיל להימנע מכל מפגש חברתי וגירוי חיצוני המזכיר לו את הטראומה. בו זמנית מתרחשת אצלו עלייה חדה ברגשות השליליים כלפי עצמו וכלפי סביבתו, יחד עם חוסר יכולת לחוש רגשות חיוביים. כעסים וקשיים בריכוז, בשינה וביכולת לנהל לחצים, מביאים את הנפגע למצב נפשי קשה.
כיצד תעזרו ליקירכם הסובלים מפוסט טראומה?
הכירו בהפרעה, היו קשובים ודברו על הנושא
אחד מהדברים החשובים ביותר עבור נפגעי פוסט טראומה הוא שיכירו בהם, שיקשיבו להם ולמצוקותיהם ושיאפשרו להם פתחון פה ואפשרות להביע את התחושות הקשות שלהם. אתם, כאנשים הקרובים אליהם, צריכים להוות מקור תמיכה מרכזי, לכן השתדלו לדבר עימם על הכל, מן הרגע הראשון שהם מציגים את התסמינים או מאובחנים כפוסט טראומתיים.
מהלך שיחה עם נפגע פוסט טראומה: סביר להניח שיהיה לכם קשה עד מאוד לשמוע את חלק מהדברים שיקיריכם יגידו לכם ולהאזין לתיאורים שבפיהם, אך חשוב שתכבדו ותכילו את רגשותיהם ואת תגובותיהם, ושלא תהיו שיפוטיים כלפיהם. אנשים הסובלים מפוסט טראומה צריכים לדבר ולספר על הטראומה שלהם שוב ושוב, וזהו חלק מתהליך ההחלמה שלהם. לכן נסו להתגבר על הצורך להגיד ליקירכם, תוך כדי שיחה, שיפסיקו להתמקד בעבר וינסו להתקדם קדימה, כי אתם לא עוזרים להם ואף עלולים להחריף את הבעיה. במקום זאת, הבהירו להם פעם אחר פעם שאתם מתעניינים בהם, דואגים להם ורוצים להקשיב להם, אך מצד שני אל תחששו לדבר, לחלוק מילים ולנסות ולתת להם עצה טובה. כדי לעודד אותם, השתדלו למנות בפניהם את תכונותיהם הטובות, והדגישו שאתם מאמינים ביכולתם להתגבר על כל הקשיים.
הורדת מגננות ושיפוטיות יתר: זכרו שהפוסט טראומה הינה תופעה שמוכרת על ידי תחום הפסיכיאטריה והעוסקים בו, והיא הוכחה כנוכחת וקיימת בקרב אלו שלקחו חלק באירועים טראומתיים או היו עדים להם. לכן, גם אם הבעיה של יקיריכם נראית לכם תמוהה, גם אם אינכם מבינים את תגובותיו, גם אם שמעתם על אחרים שעברו חוויה דומה אך לא מציגים את אותם תסמינים – כל אלו אינם חלק מהמשוואה כעת. כדי לעזור ולסייע לאדם שסובל מפוסט טראומה עליכם לנהוג בכל הכבוד הראוי כלפיו, כלפי הבעיה שלו וכלפי האירוע שהוא חווה. השתדלו ככל הניתן לדחוק הצידה את השיפוטיות והביקורת שלכם על הנפגע, וספקו לו את הכתף התומכת ביותר, כי בלעדיכם הוא לא יוכל להתמודד ביעילות עם המצב.
דעו לשחרר לעיתים ולתת להם את המרחב שלהם: יחד עם הצורך לשוחח על הדברים ולהקשיב, לעיתים הסובלים מפוסט טראומה יעדיפו להתכנס אל תוך עצמם ואל תוך השקט שלהם. ברגעים שכאלו אל תנסו להפעיל עליהם לחץ כדי להיפתח, ופשוט הניחו להם לזמן מה. אם אתם רואים שתוך כדי שיחה יקירכם מתכנס לתוך עצמו, או שהשיחה הופכת למתוחה מדי, השתדלו להפסיקה והציעו להמשיכה ביום אחר, כאשר אתם והצד השני תהיו מוכנים לכך. היו סבלניים כלפי השינויים התכופים במצב הרוח וכלפי כך שיקירכם ירצה להיות לבד לגמרי ביום מסוים, אך ביום שלאחריו יזדקק לחברתכם ולעזרתכם.
סייעו להם להתמודד כראוי עם התפרצויות הזעם, התקפי החרדה והפלאשבקים
כאמור התפרצויות הזעם, התקפי החרדה והפלאשבקים הם חלק מרכזי מהתסמינים שחווים אלו הסובלים מפוסט טראומה. התסמינים האלו יכולים להיות די מלחיצים למתבונן מהצד, בעיקר כשזוהי התנהגות שונה לחלוטין ממה שהתרגלתם לראות אצל יקירכם טרם חשיפתו לאירוע שגרם להופעת ההפרעה אצלו. יחד עם הקושי, השתדלו לגייס את כל כוחכם כדי להתמודד עם התסמינים הללו ולנסות לצמצם את הופעתם.
הבנת הגורמים להתפרצויות: הבינו מה הם המצבים ונקודות המשבר שיכולים להוביל להתפרצות זעם, חרדה או פלאשבק. בדרך כלל, יהיו אלו כל הדברים שיזכירו לאדם את הטראומה שעבר, בין שזה שמיעת קולות או הרחת ריחות הדומים לאלו שהתקיימו בעת המקרה הטראומתי, ובין שזה פגישה עם אנשים או הגעה למקומות המתקשרים לאותו המקרה. בנוסף, השתדלו להרחיק את יקירכם מדברים יומיומיים שעלולים לגרום לו ללחץ וחרדה, כדוגמת: התעסקויות בירוקרטיות למיניהן, מקומות הומי אדם וכדומה. אל תתביישו לשוחח עם יקיריכם על אותם הגורמים, ונסו לשתף פעולה ולתכנן יחד כיצד להגיב למקרים הללו בעתיד.
כיצד להתנהג בשעה שהנפגע חווה פלאשבק או התקף פניקה: כאשר נפגע פוסט טראומה חווה פלאשבק, הוא בדרך כלל מרגיש תחושת נתק, כאילו הוא מתנתק לחלוטין מגופו וחוזר למקום הטראומה. כל דבר שאתם יכולים לעשות על מנת "להחזירו לקרקע" יעזור במקרה זה:
-
הסבירו להם שהם חווים פלאשבק, ועל אף שזה נראה מאוד אמיתי, זה לא באמת קורה שוב.
-
עמתו אותם עם המציאות ונסו לגרום להם לחזור ולהבחין מה באמת קורה בסביבתם (בקשו מהם למשל להסתכל סביבם ולתאר מה הם רואים בחדר).
-
עודדו אותם לקחת נשימות איטיות ועמוקות (היפרוונטילציה, נשימת יתר, בדרך כלל מגבירה את תחושת הפאניקה).
-
הימנעו מתנועות חדות ומכל מה שעלול להבהיל אותם.
-
בקשו מהם רשות לפני שתיגעו בהם. כריכת זרועותיכם סביב אדם הנמצא במצב של פלאשבק או התקף פניקה, אפילו אם זה בניסיון לתת לו חיבוק מנחם, יכולה לגרום לו להרגיש לכוד ולהוביל אותו לסערת נפש עוד יותר גדולה, שאף יכולה להתבטא באלימות כלפיכם.
התמודדות במהלך הלילה: גם במהלך הלילה עשוי הנפגע להציג תסמינים של חרדה, התקפי פאניקה ופלאשבקים. שנתם של נפגעי פוסט טראומה נוטה להיות בלתי אחידה, והם מתקשים להירדם ולישון כראוי עקב מראות הטראומה החוזרים ונשנים בראשם. לכן, כאשר אתם יכולים לעשות זאת, השתדלו להימצא עימם גם בשעות הלילה, וספקו להם סביבה המתאימה כמה שיותר לשינה בריאה ורציפה. תרגלו איתם טכניקות רגיעה ונשימות עמוקות טרם כניסתם למיטה, עודדו אותם לכבות את הסמארטפון ולהתנתק מעט מהיומיום לפני שהם הולכים לישון, וכשהם נכנסים למיטה – כוונו את הטמפרטורה בחדר כך שתהיה נעימה להם. אם אתם ישנים איתם באותו החדר, היו סבלניים ומוכנים לאפשרות שתתעוררו גם באמצע הלילה ותצטרכו לטפל ביקירכם הסובל.
צרו רשת תמיכה אישית וחברתית סביב הנפגע
לנפגע פוסט טראומה קשה לרוב לנהל אורח חיים שגרתי ותקין. גם אם בעבר היה אדם פתוח, חברותי ומלא חיים, החי בשלום עם מסגרות, תסמיני ההפרעה יגרמו לו לרוב שלא להרגיש בנוח במצבים חברתיים שונים, למשל במקומות עבודה ולימודים. פעמים רבות הסובלים מהתסמונת לא מצליחים להישאר זמן רב במסגרות נורמטיביות, ונוטים לנסיגה והימנעות כללית מכל פעילות חברתית. במצבים שכאלו, עליכם להשתדל ככל יכולתכם לסייע להם, לפרוס עבורם רשת של תמיכה וסיוע, ולנסות ולתת בידיהם כלים להשתלבות בחברה על פי מידת היכולת.
עבודה ותעסוקה: מכיוון שהחזרתה ושיקומה של תחושת היציבות והביטחון היא כה חשובה עבור המתמודדים עם פוסט טראומה, עליכם להשתדל ולסייע ליקירכם לארגן סדר יום ותעסוקה קבועה במהלך היממה. אם הדבר אפשרי, נסו לעזור להם למצוא משרה, אפילו חלקית, יחד עם אנשים שאתם והם יכולים לבטוח בהם, או במסגרות שיקומיות שונות. אם לא עולה בידיכם לעשות זאת, נסו לערב את יקירכם כמה שיותר בעבודות הבית השונות ולייצר עבורו תעסוקה אישית בבית.
תחביבים ופעילות חברתית: השתדלו ככל הניתן לעשות כמה שיותר דברים "נורמליים", כאלו שאין להם שום קשר להפרעה או לחוויה הטראומתית. עזרו לאנשים שעברו את הטראומה בפיתוח תחומי עניין שינעימו את זמנם ואולי גם יאפשרו להם, ולו לזמן מה, להימנע מהמחשבות השליליות והחרדות שתוקפות אותם. בנוסף, נסו לעודד אותם להגיע יחד עמכם למפגשים חברתיים ומשפחתיים ולהתרועע עם אנשים אחרים, אך היזהרו שלא ללחוץ בעניין זה יותר מדי. אם היו להם תחומי עניין ותחביבים שונים טרם ההיקלעות למצב זה, נסו להחזיר אותם להתעסק בהם, אך הימנעו מללחוץ עליהם יתר על המידה.
תמיכה רשתית: העובדה שקרוב משפחה או חבר סובל מפוסט טראומה משפיעה לא רק עליו, אלא על כל סביבתו הקרובה, ולכן רשת התמיכה שאתם נדרשים לספק במקרה זה צריכה לכלול בתוכה גם תמיכה שתעניקו אתם, הקרובים לו, האחד לשני. חשוב שתדעו לשוחח זה עם זה, בני משפחה עם בני משפחה, חברים עם חברים, בני משפחה עם חברים וכיוצא בזה, ולהבין כיצד כל אחד מכם מתמודד עם הדבר. נסו להוריד את המגננות ולא להיות שיפוטיים מדי כלפי הרגשות האחד של השני, והבינו יחדיו כיצד אתם יכולים לשתף פעולה ולעזור כך שלא תתעורר מחלוקת ביניכם וכדי שתוכלו להפגין גישה מלוכדת שתסייע להתמודדותו של יקירכם.
היו עם אצבע על הדופק וזהו מקרים בהם יש חשש שהנפגע יזיק לעצמו
הפרעת הפוסט טראומה הופכת את התנהגותו של הלוקה בה להרבה פחות צפויה - תגובותיו יכולות להתלקח במהירות, והוא יכול ליפול לתוך מרה שחורה ודיכאונות קשים באופן בלתי ניתן לשליטה. מסיבה זו, כדאי שתהיו עם האצבע על הדופק כל הזמן, ותדעו לזהות כאשר מתקיימת התדרדרות חדה ומהירה במצבו הנפשי או הפיזי של הנפגע, עד כדי חשש שהוא יסכן את חייו. אם יקירכם מדבר או מתנהג בצורה שגורמת לכם להאמין שהוא עומד לפגוע בעצמו, הגיבו בזהירות אך במידיות. ודאו כי יקירכם לא נשאר לבדו, והרחיקו מהישג ידו כל דבר שיוכל לשמש עבורו לפגיעה עצמית, כגון תרופות שונות, סכינים או כל דבר אחר שיכול לשמש ככלי נשק. אל תהססו ולו לרגע לפנות לעזרה מקצועית ולמטפלים, ואם יש כאלו המלווים את יקירכם באופן קבוע, צרו עימם קשר מידית ואף הזעיקו אותם למקום אם המצב מחמיר.
דאגו למרגוע גם עבור עצמכם
גם בזמן שרוב דאגתכם ומרצכם מושקעים בדאגה ליקירכם הסובל מפוסט טראומה, אחד הדברים החשובים ביותר שאתם צריכים להבין הוא שעליכם לדאוג גם לעצמכם, ולמצוא מרגוע ומזור עבור נפשכם. זכרו כי לא תוכלו לטפל במישהו אחר ולדאוג לו אם אתם לא יכולים להתמודד עם עצמכם ראשית כל. חשוב שתקפידו להקציב זמן לעצמכם, ליהנות מהדברים שאתם אוהבים ביחידות וללא קשר לטיפול ולדאגה שלכם לנפגע.
עשו כושר, התפנקו בעיסוי, קחו לכם מספר ימים של מנוחה - כל דבר על מנת להשיב לכם את השקט הנפשי. התמידו להיפגש עם חברים, אפילו רק מדי פעם לפעם, ולהתערות במפגשים חברתיים שונים. הקפידו גם לטפל בעצמכם מבחינה רגשית כדי שלא תפתחו פוסט טראומה מדרגה שנייה - אם אתם חשים שאתם צריכים סיוע נפשי, אל תהססו לגשת לטיפול אישי אצל מומחה. ישנה גם האפשרות להצטרף לקבוצות תמיכה שונות, המאגדות בתוכם קרובים נוספים של אנשים הסובלים מפוסט טראומה, שחולקים יחד את תחושותיהם ורגשותיהם וכך מחזקים האחד את השני.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: