רב סמל ניר קריצ'מן ז"ל

בן הדס ופניאל. נולד ביום כ"ט באייר תשל"ט (26.5.1979) בחדרה, אח צעיר לרן הבכור. אחריו נולדה אחותו סיון. את ילדותו בילה בחוג המשפחה והחברים, עם הרבה טיולים, ים והמון פעילות. רק טבעי היה שימי ההולדת, לדוגמה, התקיימו בחיק הטבע.

ניר היה מוקף תמיד חברים קרובים. ביום הולדתו התשיעי קיבל ניר מתנה מחברו יובל ויצמן, תוכנת מחשב 'בדיחמין למחשב'. בהקדשה הוא כתב: "על העזרה הרבה שהגשת לי במשך התקופה הקשה שעברתי, על טוב ליבך, על חברותך הכנה..." אות וזכר לתאונת-דרכים שעבר יובל, וניר לא עזב אותו לרגע, טיפל בו ועזר לו.

ניר למד בבית-הספר היסודי 'ארלוזורוב', שבו למדו גם אביו פניאל וסבו יעקב. לאחר סיום כיתה ח' עבר ניר לבית-הספר 'תיכון חדרה', ולמד בו ארבע שנים במגמה ריאלית-פיזיקלית. היו אלה ארבע שנים אינטנסיביות של המון פעילות חברתית, וגם קצת לימודים. ניר עבר קורס מדריכים צעירים והצטיין בתחום השל"ח, ועל כך קיבל תעודת הצטיינות והוקרה מבית-הספר ומהגדנ"ע. ניר השקיע הרבה ממרצו בספורט, התאמן במכון הכושר ואף זכה במגן - מקום ראשון בדחיקת חזה.

ניר עשה את ההכנה לצה"ל בהשקעה ארוכה ומתמשכת. כמו אחיו הבכור, התאמן בחוג כושר קרבי שאורגן על-ידי הגדנ"ע והיה בין המתמידים בו. בעת לימודיו בכיתה י"א, בחופשת הפסח, יצא ניר לגיבוש שייטת במסגרת גדנ"ע-ים ועבר גם קורס צלילה.

ניר יצא עם משפחתו לטיולים ולחיק הטבע בכל הזדמנות, וגדל על ערכי ידיעת הארץ ואהבת המולדת. אך טבעי היה שביום גיוסו לצה"ל, בחודש ינואר 1998, התנדב לקורס- טיס. לאחר שהודח, פנה למסלול השייטת בחיל הים.

תום, חברו של ניר לקורס-הטיס, כתב: "... תמיד הדהים, ריתק וקנה אותי הניגוד הזה שבין המראה החיצוני המסוקס, הבריון והחזה שלך, לנפש העדינה, הרגישה והשברירית שלך. תמיד היה נראה לי שכן, אתה אוהב את השרירים שלך, אבל באיזה שהוא מקום לא נעים לך, והיית עושה הכל שאנשים יראו איזה בן-אדם חם, עדין, רגיש ומקסים אתה. לא היית צריך להתאמץ או משהו כזה, זה בא באופן טבעי... חברות מתחילה ברגעי משבר... ומאז אותם רגעי משבר, אתה איתי כל הזמן... קריצי, גרמת לי לכל כך הרבה רגעי אושר... אני אומר לך בלב שלם ומחוייך - אתה גאון!!!"

ניר שירת כלוחם בשייטת ארבע שנים ושלושה חודשים. בחודש ינואר 2001 החל בשירות קבע והיה אמור להשתחרר בספטמבר 2002. במהלך שירותו הועלה לדרגת רס"ל.

סיפר דרור, מפקדו של ניר: "דווקא ההימצאות בין גלי הים מעלה את הזכרונות החזקים ביותר ממך. בימים של ים סוער, היית מוצא אותי, ובחיוך המיוחד שלך היית שואל: 'יש מצב שאני יורד למפרץ עם הקייאק גלים?'. כמובן שלא הייתי מסוגל לסרב לך, ואחרי שעה הייתי יורד למזחים לוודא מהצד שהכל בסדר. רואה אותך מרחוק, דמות חסונה בחליפת גלישה, חותרת בתוך הקייאק הצהוב, עולה ויורדת בין הגלים והקצף הלבן, ובלב שקט הייתי ממשיך בדרכי, בידיעה שיש על מי לסמוך... עשרות פעולות ביצענו ביבשה, באוויר ובים... לכל מקום שאליו הגעת היית שוטף את הפנים, מרטיב ומסדר את השיער כאילו אנחנו הולכים למסיבה או משהו כזה, ומתחיל להתעניין מה אפשר לעשות, ומי נגד מי. תמיד פעיל, תמיד סקרן, עם הומור מיוחד שלא תמיד היה מובן... בשנה האחרונה היית בצוות הוותיק והמוביל ביחידה. תמיד קדימה, תמיד נותנים דוגמה אישית. במשימות הכי מורכבות וקשות... בכולם בלטת בדמותך המיוחדת, בצורת ההליכה המוזרה שלך, שלא ניתן היה לטעות בה גם בחשכה, בדמותך הרחבה והמעט מגושמת לעתים. אבל תמיד שקט, בטוח בעצמך, לא נכנע ללחץ הסביבה. עובד בקצב שלך, הרגוע, הבטוח. בכל הצטרפות שלי למבצע איתך ועם הצוות, הייתי מתמלא גאווה פנימית על הזכות שניתנה לי לפקד על לוחמים כמוך. איתך ועם הצוות ידעתי שהכל אפשרי, שיש על מי לסמוך, ובמידה שניקלע לצרה, גם נדע לצאת ממנה..."

משנת 2000, במסגרת הלחימה המתמשכת בטרור, היה ניר בין אלה שפעלו ללא לאות בפעילות המבצעית שהשתתפו בה יחידות רבות. הוא היה בין אלה שהשתלטו על ספינת- הנשק 'קארין איי' שיעדה היה הרשות הפלשתינית, ונראה היה שזו תהיה גולת הכותרת של פעילותו הצבאית. אך בסוף מרס 2002 החל מבצע 'חומת מגן', וניר וחבריו נטלו חלק פעיל בלחימה. לאחר שהשתתפו בכיבוש מחנה הפליטים בג'נין, המשיכו לסרוק ללא הפסק ולתפוס מחבלים רבים.

ביום י' באייר תשס"ב (22.4.2002) נפל ניר בקרב באזור שכם. במהלך סריקות אחר מחבלים בעצירה-א-שימליה, מצפון לשכם, הוא נורה מטווח קצר על-ידי מחבלים שהיו מבוקשים מספר שנים, ונפגע בראשו. שניות מספר לאחר מכן הרגו חבריו את המחבלים. ניר פונה לבית-החולים שיבא בתל השומר, אך פציעתו האנושה הביאה למותו.

בן עשרים-ושלוש היה בנופלו. ניר הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

ספד לניר מפקד השייטת, אל"מ רם: "...לוחם עשוי ללא חת, מהטובים שבלוחמי הקומנדו הימי... ניר שילב את הכוח, העוצמה והערכיות עם יכולת מקצועית מרשימה. לצד אלה, ניחן באופי המיוחד אשר הכרנו ואהבנו כל כך... נזכור את הצחוק המתגלגל, ההומור החריף והשנון והאנרגיה הבלתי נגמרת. נזכור את ניר החבר הטוב, שעשה הכל למען חבריו, נזכור את ניר הלוחם, תמיד קדימה, חותר למגע עם האויב, מסתער בראש הצוות... ניר, בקרב האחרון שלך נלחמנו בחוליית מרצחים, מהאכזרים והמרים שבאויבינו, חוליה שאחראית לרצח מאות ישראלים ושעמדה לבצע פיגועי תופת בימים הקרובים. ניר, בזכות הלחימה שלך ושל חבריך, לוחמי שייטת 13, מנעת בגופך את הפיגוע הבא. לחמת כגיבור ונפלת כגיבור, ובכך התווית לנו את הדרך - המשך לחימה בלתי מתפשרת בטרור."

ספד הרמטכ"ל, רא"ל שאול מופז: "לניר, זכות גדולה נפלה בחלקי לחשוף לך את כנפי העטלף. בן הארץ הזו, מטובי הבנים שלנו המאירים את דרכנו בכל עת. ראיתיך טרם קרב, ולאחר מבצע משתלב בנוף האנושי המיוחד של חבריך ליחידה. נזכור אותך כלוחם ללא חת, מלח הארץ שבחר בדרך הנתינה והתרומה שאין לה גבולות. נזכור אותך בכל עת."

כתבה למשפחה נעמה, חברתו של ניר בתקופת התיכון והצבא: "...נראה לי מוזר מאוד למסור לכם שתהיו חזקים, כי איך אפשר להיות חזק בלי ניר שחיזק אותנו תמיד... אבל לא נותרו לנו הרבה אפשרויות, וצריך להיות חזקים כדי שיהיה לנו כוח להמשיך ולהחיות את הזיכרונות. יש לנו מלאך ששומר עלינו, ואני יודעת שהוא שומר עלי ומחשבה זו מחזקת אותי בכל פעם מחדש. תמיד כשהיו בעיות במצב הביטחוני הייתי מתקשרת לניר, הוא ידע להגיד את האמת בדרך הכי מרגיעה ולתת לי ביטחון כי הוא שם, נלחם בשבילנו, והביטחון הזה תמיד יישאר לי. המלחמה הזו לא הרתיעה את ניר, אני חושבת שלהיפך, היא דירבנה אותו לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב..."

זאב, חבר של ניר: "היה חבר, שכל כך קשה ומוזר לדבר עליו בלשון עבר, שהיה שיא השלמות. מעטים האנשים בעולמי הקטן, אם בכלל קיימים כאלה, שהייתי נותן להם את ההגדרה של 'שיא השלמות', אבל בלב מלא, אני יודע שאתה היית: חבר למופת, יפה תואר, חכם, מצחיק ושמח, אדם שאוהב את החיים והחיים אהבו אותו. היית מנהיג, היית לוחם, היית מוכן לרוץ קדימה ולהקריב את חייך, היית הגיבור שלי, הגיבור של כולנו."

משפחת ויימן כותבת: "כמו ציפור רבת יופי והוד ריחף ניר בעולמנו, קצר היה מעופו, קצר מדי, אבל בכולנו הוא נגע בכנפיו הרחבות והשאיר את חותמו לעד."

כותב אביו של ניר: "לדבר על ניר בלשון עבר זה קשה. קשה. ילד שהפך לנער וללוחם. לאדם בעל גוף חזק אך יחד עם זאת רגיש, חבר אמיתי לרבים, צנוע, מקצוען. דואג למשפחה ולחברים, תמיד יודע איך לעזור... ניר זה בשבילי חומוס מתובל כמו שצריך, בשמן זית וזעתר. ניר בשבילי זה חבר לטיול ג'יפים, עם הפסקות עם ערכת הקפה והתה בחיק הטבע. ניר בשבילי זה בן שעוזר כשקשה מאוד בבית ובעבודה. ניר בשבילי זה רעש והמולה במטבח, עם ריחות של תבשילים וחברים סביב. ניר בשבילי זה שיחות נפש על חוויות שמותר או אסור להעביר הלאה. ניר בשבילי זה הקפצות, שנראות להדס כמו יציאה לאימון לילה. ניר בשבילי זה להגיע הביתה, לישון מעט ולצאת לבלות. להספיק. ובבוקר לשוב לצבא. למבצעים רבים. הגשמת חלום. היית ללוחם בשייטת. היית לאגדה. חבל שלא חזרת. נזכור ולא נשכח אותך עד יום מותנו. ניר, אתה חסר עד למאוד."

לזכרו של ניר הקימו הוריו אתר אינטרנט - www.nir13.com.

כחודשיים לאחר שניר נהרג נודע להוריו, כמעט במקרה, שבאילת יש סירת מנוע על שמו. בבדיקה הסתבר שהיה לניר חבר, איש יקר, כפול מגילו, ימאי, קפטן ומוותיקי אילת. הקשר בין השניים נשמר כל השנים, והחבר החליט לקרוא לסירה על שם ניר.

בני משפחתו של ניר הקימו לזכרו את עמותת 'ניר 13', שמפנה משאבים לקידום פרוייקטים חינוכיים לנוער ולקהילה בשיתוף השייטת. בין הפעולות: חוג כושר קרבי לנוער לפני גיוס, תרומת סירה למועדון הימי בחדרה, הקמת בית-ספר לצלילה, ארגון משט שנתי לזכר ניר ועוד.

אנשי שייטת 13 בעבר ובהווה החליטו להנציח את שמו של ניר בהקמת עמותת 'נירים', ששמה לה למטרה להיות נושאת הדגל בכל הנוגע לחינוך למצוינות לנוער שנשר ממסגרות פורמליות. תוכנית חינוכית ייחודית, הנבנית במסגרות שונות של העמותה בעזרת יועצים מומחים, צוותי היגוי ומוסדות להשכלה גבוהה, תקנה לנוער זה, במסגרת פנימייתית, יכולת להישגים לימודיים, הפנמת ערכים, העצמה אישית ומוכנות לשירות ערכי בצה"ל.