כשאתם מגיעים הביתה תיהנו מהמלאכים הקטנים שלכם, חבקו אותם ואמרו להם שהתגעגעתם. העניקו להם אהבה וחשבו לרגע: כמה אהבה הילדים קיבלו במשך היום? האם בגן או בבית הספר מישהו יכול לתת להם אהבה כמו שאתם יכולים לתת? לאחר שנכנסתם הביתה ומילאתם את החסר לילדים, דברו איתם על הבלגן ועל הסדר בבית. הפעם, זה יבוא מתוך רוגע ולא מתוך עצבים. הסבירו להם שאתם עייפים מאוד אחרי העבודה, שתפו אותם ועזרו להם לארגן את הבית. כל אחד מאיתנו נענה כשפונים אליו בקול רך ונעים ולא בטון רועם ועצבני, בפרט הילדים.
בפעם הבאה שתחזרו הביתה הם ירצו שהבית יהיה נקי יותר כדי שלכם יהיה נעים יותר. זכרו: שיחות רגועות הן מניע של אהבה. צעקות הן מניע של פחד. אני למשל, הבטחתי לעצמי שלא משנה כמה עייף אהיה, לא משנה כמה היום שלי היה רע – אשאיר את הבעיות שלי מחוץ לבית ואכנס מלא באנרגיות חיוביות, מלא בשמחה ובאהבה כלפי משפחתי, אחבק אותם ואומר להם שהתגעגעתי.
הורים, כשאתם חוזרים הביתה ומתחילים להכין את ארוחת הערב, לשטוף כלים, לתקן משהו, להרכיב ארון, לתלות כביסה ועוד, הילדים רוצים לעזור. מטבעם הם מעוניינים לסייע, לחקור, להתעניין וללמוד, אבל אתם דוחים אותם כי אינכם רוצים שיתאמצו, שיעכבו אתכם או סתם כיוון שאתם עייפים. ברצונכם לסיים את מטלות הבית כמה שיותר מהר או אולי בכלל אתם פוחדים שהם ישברו ויהרסו משהו. חכו בסבלנות, תנו להם ללמוד, החמיאו להם על כך, אמרו להם שלא הייתם מסתדרים בלעדיהם וספרו לכולם עד כמה הם היו מדהימים. הילדים רוצים וחייבים להרגיש שיש להם תפקידים, שהם תורמים, שהם שייכים ושבלעדיהם פשוט אי אפשר היה להסתדר.
אני זוכר שקניתי מכשיר להרכבה עצמית בבית, שיכולתי לסיים להרכיבו תוך עשרים דקות, אך תהליך ההרכבה התארך לשעה וחצי – מפני שבני בן השנה וחצי השתתף בתהליך. הייתה לו חוויה מדהימה להרכיב ולפרק כל חלק וחלק, כל בורג ובורג. על אף שהייתי עייף מאוד אחרי יום עבודה, ידעתי שזה תהליך למידה מרתק עבורו, זיכרון מדהים עבורי וחוויה מקרבת לשנינו.
ביומנים אישיים נהוג לכתוב ולפרוק, בין שמדובר במחשבות שליליות ובין שמדובר בהרהורים חיוביים. ב'יומן ההצלחות' לעומת זאת, רושמים רק את הדברים הטובים והחיוביים שהילדים עשו. בכל ערב, לפני שהילדים הולכים לישון, עזרו להם לרשום ביומן את כל ההצלחות שלהם. מתחילים מהדברים הפשוטים ביותר: "קמתי בשעה שבע בבוקר בלי בעיה, ציירתי צפרדע, סיימתי את כל שיעורי הבית עד השעה שש בערב, ניקיתי את החדר שלי בתוך חצי שעה, והתארגנתי מהר לבית ספר".
כשהילדים מצליחים לעשות משהו קשה, כמו להכין בפעם הראשונה חביתה, אפשר למרקר ולהבליט את ההצלחה, וכך תגדל השאיפה שלהם להצליח בעוד משימות בעתיד. כוונו אותם ועזרו להם לממש את חלומותיהם; אם יום אחד הילדים יטענו שהם לא מוצלחים – תראו להם את יומן ההצלחות. התחילו אתם לנהל את היומן, בסמוך ללידה, ואחר כך, כשהילדים כבר יוכלו לעשות זאת בעצמם – תהיה זו אחריותם להמשיך לבד. תוכלו אפילו לפתוח לילדיכם תיבת מייל ולשלוח לשם תמונות שלהם וסיפורים עליהם, וביום הולדתם ה-18 תנו להם את הסיסמה במתנה.
אל תזלזלו במורים, בגננות, במאמנים או בכל אדם אחר שמנסה ללמד את ילדיכם. הם עלולים לספוג את דעותיכם ויהיה להם קשה ללמוד מאדם שהם אינם מכבדים בעצמם. הורים רבים מפגינים זלזול כלפי ציבור המחנכים והמורים כתוצאה מניסיון עברם, כשהם ניזונים גם מסטיגמות ומדעות קדומות. זה לא מוצדק להכליל ציבור שלם רק מכיוון ששמעתם משהו שלילי על מורה מסוים או שהכרתם בעצמכם מורה שלא היה מקצועי. יש מורים מצוינים שיכולים להשפיע לטובה על חיי ילדיכם בדיוק כמוכם, ואף יותר.
עודדו את ילדיכם להתייחס בכבוד, והם ילמדו מכך שאפשר לכבד כל אדם שילמדם. זאת ועוד, כשההורים מאשימים את המורים בכישלון ילדיהם, הם מלמדים את הילדים לא לקחת אחריות על תוצאות מעשיהם. הילדים עלולים לאמץ תכונה זו גם לחיים שלאחר ימי בית הספר. דרך טובה ללמד את ילדיכם לכבד את המורים היא על ידי מעורבות בבית ספר. מחקרים הראו שמעורבות הורים בבית הספר חיונית לקידום הילדים בכל התחומים הנלמדים. ילדים שרואים את הקשר בין המורה להורה, לא ירצו להפריע למורה ולהעמיד את עצמם במצב לא נעים מול ההורה.
לפעמים אנו מסרבים להיזכר שהילדים שלנו הם בדיוק כמונו, ושגם הורינו לא הבינו את עולמנו. אנו עוצמים את עינינו אל מול הרצונות שלהם ואל מול הסבל שלהם, כי אנו חושבים שהם יצליחו טוב יותר אם רק יקשיבו לנו וילמדו מהניסיון שלנו. אבל זה הניסיון שלנו, לא שלהם. הניסיון שלנו הוביל אותנו למה שאנו היום והוא אולי היה עוזר להם – אילו גדלו בתקופה שלנו. צריך לזכור שניסיון לא מלמדים, ניסיון חווים! כשהילדים מחליטים להתעניין בפרפרים, בדינוזאורים או בכוכבים, ההורים עלולים לחשוב שזה תחום שאין בו הצלחה, ובהרבה מקרים יאמרו לילדיהם את דעתם בעניין (מנקודת המבט שלהם). אך אסור לשכוח שכשהילדים מחליטים ללמוד או לחקור משהו בעצמם, בלי שאיש הכריח אותם, עקומת הלמידה שלהם בתחום הזה תהיה מדהימה להפליא. כמו כן, הם לא רק יצברו ידע נוסף, אלא גם ילמדו את השיעורים החשובים ביותר בחיים: שביכולתם לשאול שאלות ולמצוא תשובות, שהם נחושים להשיג תוצאות, ושהם יודעים ללמוד.
המטרה שלנו היא להגיד להם: "בהצלחה, אם תצטרך עזרה אנו נמצאים פה עבורך." אל תחפשו את התוצאות ב'פרפרים, דינוזאורים או כתיבת תסריט לסדרה חדשה'; במקום זאת שימו לב לדרך שהילדים עושים, ראו כמה ידע הם רוכשים בתהליך, ועד כמה הם לומדים על עצמם תוך כדי. תנו להם לגלות ולהיות הם עצמם. ילדים אמורים להתנהג כמו ילדים ולא כמו מבוגרים, כי אם לא יעשו כן - לא תהיה להם ילדות להיזכר בה.
"המתנה הטובה ביותר שאבא יכול לתת לילדיו היא לאהוב את אמם" ~ תיאודור הסבורג.
אבות, בשל היותכם הגבר הראשון בחייה של בתכם, אתם משמשים מודל גברי ודוגמה אישית, כיצד ג'נטלמן אמור להתייחס לאישה. במילים אחרות, אתם המודל הגברי שאליו תשווה הבת את בני זוגה העתידיים, ותבנה את יחסיה עמם. ממחקרים עולה שלאיכות היחסים בין אבא לאימא, יש השפעה על הבחירה הרומנטית של האישה. זכרו, ילדים שרואים בבית אהבה נעשים בעצמם אנשים אוהבים.
לפני שהילדים הולכים לישון, שאלו אותם מהם שלושת הדברים שהם שמחים שנמצאים ברשותם. כמובן שאתם יכולים לכוון אותם עד שיראו את התמונה הרחבה: חדר יפה, הורים טובים, אחים עוזרים, בריאות, שהם לומדים טוב, משחקים כדורגל טוב, שהם שמחים ושאוהבים אותם. אפשר גם להכין להם רשימה של תודות ולעדכן אותה מדי פעם: 'תודה שיש לי הורים טובים', 'תודה שיש לנו צבא ששומר עלינו', 'תודה שיש לי בית ספר טוב' ועוד...
כשהילדים רושמים בעצמם את רשימת התודות, מקשטים אותה ותולים אותה במקום נגיש לעין, הם מעלים את הרשימה למודעות, ובכך ממקדים את תשומת לבם במה שיש להם ולא במה שאין להם. זה לא ימנע מהם לשאוף ולהשיג דברים שברצונם להשיג, אך הפעם הם ירצו להשיג את הדברים ממקום של שלמות עצמית ולא ממקום של חוסר פנימי.
אתם מכירים את האנשים האלו, שבזמן שאתם יושבים ומדברים איתם הם גולשים בפייסבוק או מתכתבים בטלפון הסלולרי, ומצד שני אומרים לכם: “דבר, דבר אני מקשיב,”? אז זהו... אל תהיו דומים להם! מה חשוב יותר?
הילדים או הפייסבוק?
הילדים או המשחקים?
הילדים או ההודעה שהגיעה לפני שנייה?
הילדים או הטלוויזיה והספרים?
אם לא תוציאו את הראש שלכם מה’אייפון’ היום, הילדים לא יוציאו את הראש שלהם מהמחשב ומהחדר בעתיד! תלמדו להקשיב והם ילמדו לספר. פשוט תסגרו הכל, תסתכלו עליהם ותהיו רק איתם - רק עבורם. הפייסבוק, ההודעות, הספרים, הטלוויזיה והעולם לא יברחו, אבל הקרובים שלכם כן...
הורים רבים מצפים מהילדים להצלחות ולתוצאות מידיות. זה קשה, זה מתסכל וזה עלול להנמיך את קומתם של הילדים, שמתחילים להאמין שכישלון הוא ההפך מהצלחה. רצוי להסביר להם שהדרך היא המסע המעניין ביותר ושהטעויות הן אלו שיעשו מהם אנשים גדולים ואמיצים. אך לא די רק להסביר להם – צריך גם להבהיר להם שאתם מתמקדים בעיקר בדרך, בתהליך הלמידה, בשיפור ובניסיון שצברו. מגרו את המילה ‘נכשלתי’ מהלקסיקון, כולם טועים בחיים וזה בסדר, אבל לא הרבה יעידו על עצמם שהם נכשלו; כישלון עבור אחד הוא רק טעות עבור אחר. לכן נסו להוציא את המילה ‘כישלון’ מהבית, ובפרט מהחיים של ילדיכם, כי כישלון מראה על ‘סוף’ שאין לו המשך ושאי אפשר לתקן אותו, ולכן פעמים רבות אנשים לא טורחים לעשות משהו בנדון. הכישלון האמיתי הוא לא ללמוד מהכישלון. פרגנו להם על הדרך ולמדו אותם: "הכל נגמר טוב, ואם זה נגמר רע, אז זה עדיין לא נגמר" ~ ג’ון לנון.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: